<h1>ראב"ן סימן של"ה</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ועניין אכילה ושתייה עם הנידה ישראל קדושים הן ונהגו סילסול וקדושה בעצמן שלא לאכול ולשתות עמה וגם שלא ליישב במושבה ולא ליגע בה ומיבדל בדילי מינה ביום כדי שלא יבואו לידי הרגל דבר בלילה, כדתנן בפ"ק דשבת [י"א.] לא יאכל הזב עם הזבה שלא יבא לידי הרגל עבירה דמיגו דלא בדיל מינה אתי למיבעל, ותניא [שם י"ג.] אר"א בר' שמעון בא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל שלא הוצרך לשנות לא יאכל הטהורה עם הטמא דהא ודאי לא אכלי אלא לא יאכל הזב וכו' וטמא והיא טמאה דלא חיישינן למגע ולא בדיל מינה הוצרך לשנות לא יאכל דליהוי ליה שינוי והיכרא שהיא זבה ולא ירגיל אבל טהור דבדיל מנפשיה משום טומאה לא הוצרך לשנות דודאי לא יאכל ולא ירגיל. ואע"ג דבזמן הזה טומאה וטהרה לא נהיגין, מיהו כיון דתנן לא יאכל הזב וכו' דחזינן דאכילה מביאה לידי הרגל לא אכלי ומיבדלי מינה ביום משום היכרא ושינוי שלא ירגיל בלילה דמשום דאקילו גבה דמייחד עמה בלילה בשתי מיטות אחמירו ביום להיבדל ממנה, כדא"ל ההוא מינא לר' אבהו [סנהדרין ל"ז:] אמריתו נידה שרי ליחודאי בהדי גברא איפשר [אש] בנעירתו אינה מהבהבת א"ל סוגה בשושנים התורה העידה על ישראל שאפי' כסוגה של שושנים לא יפרצו בה פרצות, כלומר בשינוי והיכר כל דהו לא יבאו לידי הרגל וכ"ש בשינוי גדול כי האי דמיבדל בדילי מינה ביום ובלילה הם בב' מיטות. והא דאיבעיא להו נידה מהו שתישן הוא בבגדו והיא בבגדה כלומר הוא בבגדו על מיטתו והיא בבגדה על מיטה אחרת מי חיישינן להרגל דבר ולא מייחדי אע"ג דאיכא דיעות ושינוי או לא כיון דאיכא דיעות ושינוי שרי, ופשיט לה מאת אשת רעהו לא טימא ואל אשה נדה לא קרב מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור מכי יסיתך אחיך בן אמך ואמרינן [סנהדרין כ"א:] וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואין אחר מתייחד עם עריות שבתורה, אף נידה הוא בבגדו והיא בבגדה אסור לייחד דנידה נמי מן העריות היא. ואע"ג דסלקא שמעתא הכא הכי, ליתה, מדאמר ליה ר' אבהו לההוא מינא סוגה בשושנים, ותו מדתניא בפ"ק דכתובות [ד'.] וכן מי שפירסה אשתו נידה בכניסתה לחופה כל אותן הימים של חופה שהיא נידה הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים דאסור לייחד משום הרגל וא"ר חסדא ל"ש אלא דלא בעל דיצרו תוקפו ואסור לייחד אבל בעל ואח"כ ראתה אשתו דשרי לייחד בהדה, אלמא בתראי ר' אבהו ורב חסדא לא ס"ל לההוא פשיטות דפשיט מאשת רעהו. וההוא תלמיד שמת [שבת י"ג:], משום דבמיטה היה ישן הוא בבגדו והיא בבגדה כדמתרץ רב דימי, ובמערבא מתרצי שבקירוב בשר ערומים היו ישנים אלא העד היה מכסה ביניהן להיכרא לפיכך נענש. ואני שמעתי הוא בבגדו והיא בבגדה במיטה אחת, ולא נהירא לי מדפשט לה מאשת רעהו אטו אשת רעהו במיטה אחת אסורה לייחד אבל בב' מיטות מותר ליחד אלא ע"כ אפילו בב' מיטות נמי אסורה לייחד ה"נ לא שנא. ויש שנוהגין שלא לאכול [עמה] עד שתטבול ומחמירין מיהא דתניא בתו"כ והדוה בנידתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס עד שבא ר"ע ולימד א"כ תתגנה על בעלה ומה ת"ל והדוה בנידתה בנידתה תהא עד שתבא במים ומפרשי במים לטבילתה, ומדקרי לה נידה עד שעת טבילה אסור למיכל בהדה משום הרגל דבר. ויש שנוהגין שלא לאכול רק ימי ראייתה כי פורש להם פירוש מקולקל עד שתבא במים שרוחצת לליבונה, ויש שנוהגין שלא לאכול אפילו פסקה ורחצה עד ז' ימים לראייתה שהן ז' ימי נידה, ובשניהם לא בחר י"י דכיון דטעמא דלא יאכל משום הרגל דבר הוא אסור לאכול עד כלות ז' נקיים דאיכא משום הרגל בכולהו. ויש שנוהגין שלא לאכול עד כלות ז' נקיים, והוא כשר ונאה דשוב ליכא הרגל עבירה אלא הרגל מצוה דכיון דמצי למטבל לא שביק היתרא ואכיל איסורא כדאמר רבא [חולין ד'.] ישראל משומד לאכול נבילה לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו דכיון דאיכא היתרא לא שביק היתרא ואכיל איסורא, וק"ו הוא ומה האי דרגיל באיסורא כי איכא היתרא אמרינן לא שביק היתרא ואכיל איסורא דלא רגיל באיסורא לא כ"ש דלא שביק היתרא דמצי לארצוייה לטבילה ולבעול בהיתרא ובעיל באיסורה בלא טבילה. והמקיל מקלקל והמחמיר יהי ברוך ולא ימיר. והא דתנא דבי אליהו בפ"ק דשבת דאמר לאשה בימי נידותיך מהו אצליך וכו', איכא למימר דבנידה דאורייתא הוה מקמי דר' זירא דהחמירו וא"ל בימי נידותיך דהן ז' ימי הנידה מהו אצליך ואמרה לו לא נגע בי כדין תורה ואמר לה בימי ליבוניך מהו אצליך כשאת היית רואה אחר הנידה והיית לובשת לבנים להיות שומרת יום כנגד יום ואמרה לו אכל עמי וכו' וע"ז אמר לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה דשומרת יום דאורייתא הוא. ויש לומר נמי דאחר חומרא דר"ז הוה, והכי קאמר לה בימי ליבוניך כגון אם לא היית טובלת מיד אחר שבעה נקיים מה אצליך ואמרה לו אכל עמי וישן עמי בקירוב בשר, ומה שאמר לה ברוך המקום שהרגו לא על האכילה אמר אלא על השינה בקירוב בשר דאי על האכילה ל"ה אומר לא נשא פנים לתורה אלא כך היה אומר שעבר על דברי חכמים ז"ל דאמרו לא יאכל מפני הרגל עבירה.
